אופיר קורן

כלאיים

הַיַּעַר נִשָּׂא עַל קַרְנָיו 

בְּפִתְקֵי-עָלִים נְעוּצִים לְתִזְכֹּרֶת.

הַדָּם נִדְחָק גַּם כֵּן 

לֶאֱמֹד בַּחֹם מֶרְחָק לִקְצוֹת אֵיבָרִים.

אֶשְׁכּוֹל תִּכְנוּנֵי מַס גָּדֵל מוּלוֹ וּמַאֲדִים

אֲבָל כָּעֵת הוּא מְצַמְצֵם אֶת הַתְּשׁוּקָה 

לִכְדֵי עֵנָב בּוֹדֵד הַמֻּתָּר בְּנִכּוּי

וְשׁוֹאֵב מִתּוֹכוֹ אֶל פִּיו מְלוֹא בָּשָׂר.

עוֹד רֶגַע יִמְתַּח אֶת הַקְּרוּם הַנּוֹתָר

וְיִלְכֹּד בּוֹ שֶׁמֶשׁ שֶׁהִגְבִּיהָה 

וְרִבְּתָה עַמּוּדוֹת מְאֻזָּנוֹת לְתִפְאֶרֶת

גַּם יְכַנֵּס אֶל קִרְבּוֹ 

אֲוִיר מִשְּׁעַת-יוֹם מְבֹרֶכֶת 

וְאֶת לַחֲשָׁהּ יָפִיץ בִּנְשִׁיפָה

לְדֹק הַקְּלִפָּה הַשְּׁקוּפָה

עַד שֶׁזְּנָבוֹ יְאוֹתֵת בְּאָבְדַן סַבְלָנוּת 

עַל נִתּוּץ הַמִּתְוֶה הָעִסְקִי.

מִשָּׁם יָדוֹ חִישׁ תּוּשַׁט לְהַנְעִים 

בְּטֹפֶס, תַּת-סְעִיף וּמַחְשְׁבוֹן רַב-קָנִים.