נְמֵרַת־לֹא | איל יהוה גרוּס
בַּֽל גִּרְסָה תָּפַשׂ
אַרְבֶּה לְֽפִי.
סוּמַּֽם לוֹעַ.
הָֽרַחַשׁ נֵיאוֹֽת. יֵלֵךְ.
תְּֽנִי אֵֽפֹא לֹעַ וֶֽאֱרִי.
וּנְיֹאַשׁ.
נוּ שִׂיא תַּעֲקוֹף מַד אַֽשְׁפְּנַֽז, אוֹ:
הִדִּיחַ – הֵֽי!
נֹפֶֽת אֶֽתְפְּשׂוֹ? – חָה!
דַּי אֶלָּא נוּר תֻּפָּהּ!
נְיֹאַשׁ עַד אֵֽרֹם,
וְאוֹֽקִיר הַֽתָּא.
מֹחַ הֽוֹרוֹ – אֲבָֽרַי אָמוּֽל.
גָּרַס – מַשְֽׁאִירָם.
מָה הַנּוֹי מְדַֽיֵּק –
רָבָֽה אוֹר הַֽיֹּרֵשׁ.
אָֽה! נִיהֲמָה הָאַרְיָה,
תַּרְפּוּ!
כֵּהָֽתִי, הֲלֹא הַֽהִנּוּמָה תִּדֹּד?
וּמָה הֵנִיבָה, לָשָֽׁה – דָּחָה.
וְֽהַחֵךְ פֻּמַּהּ תִּימּוֹל?
חָה! הִתְמַצַּע!
מִֽדֹּב לַֽהֵן פֶּֽן בָּא.
נֵיאָֽמֵד!
קָמֶֽיךָ דֵּי עַמְּֽךָ.
אָֽה! לְפַתֵּל כָּפָה!
נַֽהֵל! פַּתֵּל! כְּפֵה נָֽא!
וְהֽוֹי לֹעַ שֶֽׁנּוּרַח, אֶֽפֶס,
דַּע –
עִיגְּמָהּ :(
הֲרֵי פִּכָּה –
יֶרִי שֶׁבַּֽזֵּעָה.
תָּא מֵת בּוֹ.
צָמָא בּֽוֹ רָמָא.
הֲרֵי זָנָה.
תּוֹר פַּס.
הַֽתֹּף שֶׁבָּֽנוּי מִדִּֽישׁוֹ –
מֹחַ תּוֹחֵם.
כ"ח טבת תת"א.
