'מאיה מנדלוביץ
אוד
אִם אֲנִי נִתְקֶלֶת בְּשׁוּלֵי פֶּרַח,
מִשְׁתַּקֵּף בּוֹ דָּם,
וְהֶדֶף מִשְׁתַּקֵּף בַּקֶּרֶן
וּבַּשֶּׁמֵּשׁ אָבָק
אַחֲרֵי הַפְצָצָה.
אִם אֲנִי הִתָּקְלוּת אוֹר,
לַהַב מְבַתֵּר בּוֹ,
אִם אֲנִי כּוֹתֶבֶת עַל קוֹצוֹ
שֶׁל יוֹם, הַשִּׁיר חוֹלֵץ מִמֶּנּוּ,
אִם בְּדֹלַח צֻיַּר לְפָעוֹט,
אֵינְסוֹף הַצְּבָעִים חוֹרְכִים
בְּבָשָׂר הַחַי אֶת הַמֵּת
וְהָאוּד הַמּוּצָל מִתְנוֹסֵס
עַל כְּרָזָה שֶׁהִסְתַּבְּכָה
בְּצַמֶּרֶת עֵץ
כְּמוֹ נֶפֶשׁ
אִם אֲנִי בּוֹהָה
בְּנַפְשִׁי הַתְּאוֹמָה
תִּינוֹק זוֹחֵל בִּי,
וְעִקְבוֹתָיו בְּכַפַּיי
וּבְכַפַּיי הָעוֹלָם,
וְהַצְּוָחָה וְהָעֵדֶן
נִגָּרִים כְּדָם עֲלֵיי
כּוֹתֶרֶת אֲדֻמִּים,
שֶׁשּׁוֹטֵפִים אֶת חֲלוֹמֵנוּ,
בְּאָדֹם בּוֹהֵק.
כְּמוֹ חֶלְמוֹן עִם נְקֻדַּת דָּם
הָעוֹשֶׂה דַּרְכּוֹ לַמַּחֲבַת
וְאֵינֶנּוּ מְבִינִים
כִּי כְּבָר
מֵת
טנטרום
הָעוֹמֵד תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ
סוֹפוֹ לְהִגָּמֵל
בְּטָנַטְרוּם אָקֶסְפְּרַצְיוֹנִיסְטִי
אִם אַתָּה נֶחְנָק בְּמַחְבּוֹא רֹב יָמֵיִךָ
צֵא אֶל הַשֶּׁטֶף
הַשּׁוֹטְפִים בְּרִנָּה יִקְצְרוּ
וּבְזֶמֶר לַח
יִתְוַדְּעוּ
לְמָרָה
הָעוֹמֵד גָּנוּז מִגּוֹרָלוֹ
תָּלוּשׁ מֵחֶזְיוֹנוֹ
רָווּי תִּלֵּי דַּעַת
הָעוֹרֵב מֵגִיחַ לְהַזְכִּיר
כְּשֶׁנְּמַלּוֹת עוֹשׂוֹת דַּרְכָּן
לַנָּמֵל הַקָּרוֹב
רַגְלֵיהֶן קְטַנּוֹת מִדַּי
יְדֵיהֶן קְצָרוֹת מִדַּי
וְכֹל הָעוֹלָם בָּן
את חושבת שאת משוררת
וּלְרֶגַע קַל הָאֲוִיר מִשְׁתַּנֵּק
גַּל עֵד נֶעֱמָד וּמִשְׁתַּקֵּף בְּעֵינַיִךְ.
הַחֲלוֹמוֹת זָרְמוּ עַל אַסְפַלְט
כְּפַסִּים לְבָנִים שֶׁל תִּקְוָה,
הֵם שָׁטְפוּ אוֹתָךְ.
עִם סַחַף בּוּצִי רִאשׁוֹן
חָמַדְתְּ עַנְפֵי קוֹצִים,
נִסִּיתָ לֶאֱחֹז בָּהֶם,
אַחֲרֵי דָּקְרוּ אוֹתְךָ,
אַחֲרֵי שֶׁדָּקְרוּ
הַרְגָּשַׁת לִטּוּף,
אַחֲרֵי בֶּאֱמֶת לִטְּפוּ
וְנֶחְתַּכְתְּ בַּבָּשָׂר הַחַי,
אַחֲרֵי צִיקְלוֹן תָּקַף אוֹתָךְ
וְרָאִית קֶרֶן מִבֵּין הַמְּדוֹכוֹת,
אַחֲרֵי נֶאֱחַזְתְּ בַּקֶּרֶן
וְגִלִּיתָ שֶׁהִיא בִּלְתִּי אֲחִיזָה,
רֶגַע וַהֲבָנַת שֶׁהִיא שְׁקוּפָה,
אַחֲרֵי יָדַעְתְּ שֶׁהִיא שׂוֹרֶפֶת,
אַחַר כָּךְ נִשְׂרַפְתְּ,
לָקַח זְמַן וְהֵבַנְתְּ
שֶׁעִם הָרֶמֶץ תִּצְטָרְכִי
לְהַמְשִׁיךְ כְּלַהַב בְּיָדֵךְ,
אִם קֻשַּׁט יִיטַב בְּחַיַּיִךְ
וְאִם לֹא הִסְפַּקְתְּ תִּתְמוֹדְדִי.
גַּם כְּלָבִים הִסְתּוֹבְבוּ
סְבִיבֵךְ מִתְנַשְּׁפִים,
הָרוֹק הִשְׁפְּרִיץ,
נִסִּית לְהָבִין אוֹתָם,
לֹא הֵבַנְתְּ
נִסּוּ לְהָבִין אוֹתָךְ,
נִשְׁאֲרוּ חֲשׂוּפֵי שִׁנַּיִם
היי
מָצָאת מָשֶּׁהוּא שֶׁמּוֹצֵא חֵן בְּעֵינַיִךְ?
בְּתוֹךְ עֵינַיִם אוֹ בְּאַרְגָּזִים גּוֹאִים,
כִּי אִם הֵם בָּאֲרָזִים אֲנַחְנוּ עֲזוּבִים
הֵי מָצָאת מָשֶּׁהוּא שֶׁמּוֹצֵא חֵן בְּעֵינַיִךְ?
כִּי מָשִׁיחַ כְּבָר בָּא, הָלַךְ וְלֹא חוֹזֵר
וְהַצִּלְצוּל אַחֵר
וְלַמְרוֹת הַכֹּל הַגּוֹנְג חוֹזֵר!
הֵי כְּבָר מָצָאת מָשֶּׁהוּא?
יֵשׁ לָךְ טַעַם מְעֻלֶּה!
לַמְרוֹת שֶׁשָּׁדַיִךְ מַעֲלִים גַּרְדּוֹם
וּשְׂפָתַיִךְ קִיקָיוֹן
וְאִמְרוֹתַיִךְ חַיִץ
וּתְפִלּוֹתַיִךְ בְּעוֹכְרַיִךְ
וְעָלָה תְּאֵנָה הָפַךְ אֵד קָרוּעַ
בְּשׁוּלַיִךְ
הֱוֵה אוֹמֵר, עוּגִיּוֹת מוֹרוֹקָאיוֹת
מוֹרִיקוֹת לֵב וּמַעֲלוֹת גֵּרָה
חֲצִי כַּפִּית סוֹדָה לִשְׁתִיָּה
וְאַתְּ תּוֹסֶסֶת חָזְרָה